ניהול בעידן ה-AI
Leading Through the Age of AI
ממיינדסט להרגל.
הכשרת AI מלמדת את הכלים.
אני עובדת על מה שקורה לאנשים ולניהול, כדי שזה יחזיק גם אחרי שכולם חוזרים לשגרה.
מה אני שומעת בחדר
בחדרי הנהלה אני שומעת היום משפטים כמו "מספיקים פי ארבעה, ועייפים פי שניים", או "הצ'אט אמר לי". ומאחוריהם, מנהלים שמרגישים שמצפים מהם שוב לדעת הכול לבד, ושבקרוב הם מיותרים.
וכשנכנס לחץ, הכול חוזר לקדמותו.
זה מתאים במיוחד ל:
-
הנהלות שעברו הכשרת AI, והאימוץ נתקע.
-
ארגונים שה-AI נכנס אליהם אחרי צמצומים.
-
מובילי AI וחדשנות שנשלחים להוביל לבד.
-
מנהלים שהתפקיד שלהם משתנה תוך כדי תנועה.
איך עובדים איתי?
מה הארגון
מקבל
ברמת האדם
בעלות על התוכן והתובנה
"הצ'אט אמר לי" הוא לא תשובה. אנשים יודעים מה ה-AI עושה ומה נשאר אצלם, ולוקחים אחריות על מה שהם מגישים, גם כשהטיוטה נכתבה בשנייה.
אומץ לנסות
מקום שבו אפשר להביא תוצר לא מושלם, לשאול שאלה "טיפשית", ולהגיד "אני לא יודע". בלי זה, אנשים משתמשים ב-AI בסתר, או לא משתמשים בו בכלל.
ברמת המערכת
הרגלי עבודה שנשארים
לא עוד מפגש מעורר השראה שנשכח אחרי שבוע. מה שמתרגלים בחדר הופך לשגרה: איך מחליטים, איך מתייעצים, ואיך בודקים מה ה-AI הוציא.
מנהלים שיודעים מה התפקיד שלהם עכשיו
לא המומחה הכי טוב בחדר, אלא מי שמייצר בהירות: מגדיר מה חשוב, מחבר בין אנשים, ונותן לצוות להוביל.
כשאימוץ נתקע
זה כמעט אף פעם לא הכלי. ועדיין, ארגונים כמעט אף פעם לא אומרים "יש לנו בעיה של אנשים".
הם אומרים "האימוץ איטי", "אין ROI", או "בנינו כלי ואף אחד לא משתמש בו".
לרוב, זה פחד שמתחפש לבעיה טכנית. פחד ממעמד ומרלוונטיות. מי שעובד רק על הכלי, פוגש אותו שוב בחודש הבא.
ארגונים כבר קונים הכשרת AI, מחברת ייעוץ או מצוות פנימי.
ההכשרה הזו מלמדת את הכלים. אני משלימה אותה.
אני מטפלת במה שקורה לאנשים ולניהול, כדי שמה שלמדו גם יחזיק.